<h1>העיטור מאמר שביעי ח"ב</h1>
<h2>דף עו:</h2>
גרסינן בפרק המוכר את הספינה אמר רב פפא האי מאן דמזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה רב פפא סבירא ליה כמאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה ואנן פסקינן לעיל (בשמות בעלים) דנקנות במסירה.
<h2>דף קלו.</h2>
הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דהכי קאמר ליה גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה. רבי יוסי אומר אינו צריך קסבר זמנו של שטר מוכיח עליו. בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו ואסיקנא אמר רב נחמן בהקנאה אינו צריך לא שנא אקנייה וקנינא מיניה ולא שנא קנינא מיניה ואקניה בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי. ופסק רב הלכה כרבי יוסי. והא דאתקין רב (גיטין פ"ה:) מן יומא דנן ולעלם בגיטין הוא דאתקין ולא בשטרות והאידנא כתבינן אפילו בשטרות כרב נחשון דאמר נהיגין במתיבתא כרבי יהודה כתקנת רב בגיטין.
<h2>דף קסה:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט כתוב בו זוזין מאה דליהוו סלעין עשרין אין לו אלא עשרים זוזין מאה דלהוו סלעים תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזין דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים. תנו רבנן כסף אין פחות מדינר כסף דינרין ודינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף כסף בדינרין אין פחות משני דינרין דהב כסף ואוקימנא דכתיב ביה מטבע דאי לא אמרינן נסכא קאמר. תנו רבנן דהב אין פחות מדינר זהב דהב דינרין ודינרין דהב אין פחות משני דינרי זהב דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב ואוקימנא נמי דכתב ביה מטבע דאי לא אמרינן נסכא קאמר. אמר מר דהב (בדינר) [בדינרין] אין פחות משני דינרין כסף דהב ואוקמא רב אשי רישא דכתב ביה דינר סיפא דכתב ביה דינרין איכא דמפליג בין חיר"ק לסגו"ל ואיכא דמפליג בין נון ולא נון. כתב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון דהדר ביה מקמא. לאבן מגש דוקא כי האי גוונא דסתרי אהדדי אמרינן הלך אחר התחתון דאמרינן הדר ביה מקמא אבל היכא דחד דיבורא הוא כגון זוזין מאה דאינון סלעין תלתין יד בעל השטר על התחתונה. וכגון ההיא דאמרינן בפרק השואל (ק"ב:) מעשה באחד שהשכיר מרחץ לחבירו בעשרה זהובים לשנה מדינר זהב לחדש. וגבי אסתירא מאה מעי דאמרינן (ק"ה:) הלך אחר הפחות שבלשונות ולא אמרינן תפוס לשון (ראשון) [אחרון] דדיבור אחד זה אחר זה הואי ולא הפריש ביניהם בדיבור אחר אבל בשני דיבורין זה אחר זה הלך אחר התחתון.
<h2>דף קסו:</h2>
תנו רבנן (קס"ו.) ילמוד התחתון מן העליון באות אחת כגון חנן מחנני אבל לא בשתי אותיות דזימנין דמיתרמי ליה שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא. אמר רב פשיטא ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון בעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא. ופרשי רבוותא דשמות של כלים הן דספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא. ורב שמואל פירש ספל ספלא דידים קפל טלית הראוי לקפל [פי' כמו מקטורין שהוא מכוסה בין בגד מכוסה מבחוץ או שאר בגד קפול]. וקיימא בתיקו והמוציא מחבירו עליו הראיה דכל דבר שאינו ברור לדיינין מאן דאחזיק אחזיק וליכא למימר חולקין אלא היכא דעיקרא דעובדא אסתפק כגון שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ו.) וכגון נפל הבית עליו ועל אמו (קנ"ח.) וכיוצא בהן. וזה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה ועל בעל הדין להביא ראיה.
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא לקמיה דאביי שית מאה אסתירי וזוזא או דילמא שית מאה זוזי וזוזא או דלמא שית מאה פריטי וזוזא. ומסקנא יד בעל השטר על התחתונה ואין לו אלא פריטי.
<h2>דף קסז.</h2>
גרסינן בגט פשוט כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירה כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואין כותבין שטר למלוה עד שיהא הלוה עמו והלוה נותן שכר פשיטא לא צריכא אפילו בעיסקא. ואיכא לעיוני מאי שנא דבעינן בגט ושובר שיהא מכיר שם האיש ושם האשה והכא לא נהי דלשני יוסף בן שמעון דילמא כתיב שטרא ומפיק ליה לאידך ואמר דאוזיף ליה מנה ולא אוזיף ליכא למיחש דהא אין מוציאין זה על זה ליחוש דלמא האי דקאמר להו לסהדי דשמיה שמעון ושלוה מראובן מנה לאו שמעון שמיה וכי כתבינן ליה לשטרא אזיל ליה וגבי מיניה כל מאי דכתיב בשטרא ואיכא למימר דלא חציף איניש כולי האי.
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין שטר ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר ואפילו מוכר שדהו מפני רעתה. וכתב רבינו אבן מגש דוקא דמוכר אמר קבלינהו לזוזי אבל לא מסהיד אנפשיה דקבלינהו לזוזי איכא למיחש דלמא לא בעי לוקח להנהו זביני. והלכך אי טעו סהדי וכתבי שטרא ולא ידעי נתינת הדמים כשיתבע אותו לדין ליתן הדמים צריך להביא ראיה שמדעתו היתה המסירה והא דאמרינן נמי כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו בשהעיד הלוה שקבל המעות אבל אם לא העיד בכך אין העדים רשאין לכתוב ולחתום אלא מדעת שניהן. ומסתברא מדגרסינן בפרק שנים אוחזין (י"ב:) אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ליחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואסיקנא בשטרי אקנייתא שמע מינה בסתמא אף על גב דלא אסהיד בהכי כותבין. וכן הלכתא. ודוקא בשטרי אקנייתא דהא שעבד נפשיה אבל בשטרי דלאו אקנייתא אף על פי שהעיד הלוה שקבל המעות חוששין לשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואין כותבין אלא אם כן ראו העדים קבלת המעות ואפילו בשטרי אקנייתא קאמר אין כותבין שטר למלוה אלא אם כן לוה עמו וחוב הוא לו שמא לא לוה או שמא פרע. והא דגרסינן בריש גמרא דאף על פי (נ"ה.) כתובו וחתומו קנו מניה לא צריך לאמלוכי ביה בכתובה הוא דלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכתובו וחתומו לה כדגרסינן בספרים אבל ר"ש פירש והבו ליה כגון מתנת קרקע. וכתב הרב המחבר עדי קנין איכא מאן דאמר צריך להעיד לפני בית דין ואיכא מאן דאמר לא צריך. ואנן כתבין מאי דמסבירא לן.
<h2>דף קסז:</h2>
אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ואפילו צורבא מרבנן. וגרסינן בפרק קמא דקדושין (ט':) שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דאיתקש הויה ליציאה ואיתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת. בעל מתיבתא פסק מקודשת כרבא ורבינא וכן שדר רב נטרונאי לרבינו אלעזר ריש כלה דרבא לגבי רב פפא הלכתא כוותיה ומעשים בכל יום דכתב אינש שטר אירוסין לדעתו ואין נמלכין בארוסה עד שעת קידושין וכן מנהג כל ישראל. ורב אלפס פסק כרב שרביא מדתנן אין כותבין שטר אירוסין אלא מדעת שניהם ורב אשי אוקמה בפרק הנושא (ק"ב:) בשטר אירוסין ממש שמע מינה כוותיהו סבירא ליה. והרב המחבר אייתי ראיה מדגרסינן (קדושין ט'.) כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי עצמה בין על ידי אביה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. ומסתברא דליתה דמדעתה לאו אכתיבה קאי אלא אעיקר קידושין ורב אלפס דאייתי ראיה מהא דגרסינן בהנושא סבירא ליה לא ניתנו ליכתב דקאמר רב אשי כלומר דאף על פי שאינן כתובין כמי שכתובין דמו. וקשיא ליה מתניתין ומוקים לה בשטרי ארוסין. והכין שדרו רבנן קמאי דמתיבתא. ואיכא לפרושי לא ניתנו לכתב דאף על גב דכתבינן שטרא לא גבי ממשעבדי אלא היכא דקני מיניה והכי מוכח בירושלמי (כתובות פ"ב ה"ב) דכתיבנא באות (פסיקתא) ומתניתין לרב אשי בשטרי פסיקתא היא ומינה אייתי סייעתא וגמרא קא (מדמי) [דחי] לה לשטרי ארוסין הלכך לא בריר לן ולא אפשיט ולחומרא.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהן ואפילו בבוריא. ואין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר. וגרסינן במועד קטן (י"ח:) אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנות ופרוזבול ואגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין ואגרות של רשות. ירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ג) זו אגרת שלום היינו שאילת שלום. ואין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב.
<h2>דף קסט.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט (קס"ט:) כל טרפא דלא כתב בה קרענא לשטרא לאו טירפא היא וכל אדרכתא דלא כתיב בה קרענא לטירפא לאו אדרכתא היא וכל שומא דלא כתיב בה קרענא לאדרכתא לאו שומא היא. וכך הסדר, מלוה בא לבית דין וקובל על הלוה שיפרענו ואי לא אתי משמתין אותו כדאיתא בבבא קמא בפרק הגוזל (קי"ב:) וכותבין לו שטר טרפא למלוה בקרקעות של לוה ושל לקוחות וכתבי ליה קרענא לשטרא דמלוה והדר כתבי אדרכתא וקרעי טירפא והדר כתבי שומא בכמה קבלם משום דשומא הדרא לעולם ובטופסין נאריך.
